החלטה בתיק ב"ל 32095-03-12

פתח דבר

1.                בפנינו תביעה להכרה באירוע המוחי בו לקה התובע ביום 23.9.11 תוך כדי עבודתו כמתדלק בחברת "דלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ" (להלן - תחנת הדלק) כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן - החוק).

2.                במכתבו מיום 11.3.12 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו, בנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי חריג תוך כדי ועקב עבודת התובע ואשר הביא להופעת האירוע המוחי. כנגד כך הוגשה התביעה דנן.

3.                ביום 24.9.12 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים; מטעם התביעה, נשמעה עדות התובע, אשר הגיש תצהיר ונחקר עליו בחקירה נגדית, וכן נשמעה עדותם של הגב' עבוד קטרינה, מתדלקת ועובדת בחנות המנטה בתחנת הדלק בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן - קטרינה), ומר שמואל סמואל יבדייב, שומר בשער הכניסה לחניון הנמצא בתחנת הדלק בתקופה הרלבנטית לתביעה ועד היום (להלן - שמואל), אשר העידו בפנינו בחקירה ראשית ונגדית; מטעם ההגנה, העיד בפנינו מר מרדכי דוהן, מנהל תחנת הדלק בתקופה הרלבנטית לתביעה ועד היום (להלן - המנהל), אשר העיד בחקירה ראשית ונגדית.

עובדות המקרה

4.                התובע, יליד 1952, עבד משנת 1993 (עמ' 1, ש' 19-21) ובתקופה הרלבנטית לתביעה כמתדלק בתחנת הדלק שברחוב לבונטין 3 בהדר בעיר חיפה.

5.                התובע עבד בתחנת הדלק 6 ימים בשבוע, בין הימים ב' עד ש', במשמרות בוקר (עמ' 2, ש' 11-12).

6.                כעולה מהעדויות, התובע נהג לעבוד לבדו במשמרת למעט בימי שישי, בין השעות 06:00 ל- 09:00 בבוקר, שעות עמוסות במיוחד, בהן עובד נוסף בתחנת הדלק, אשר עבד במשמרת הלילה הקודמת המשיך לסייע לתובע בעבודתו; סידור עבודה זה הופסק כשבוע עד שלושה שבועות לפני האירוע הנטען (עמ' 2, ש' 14-24; עמ' 7, ש' 1-6; עמ' 9, ש' 9-10, 16-17; עמ' 10, ש' 22-27).

7.                ביום 23.9.11, יום שישי בשבוע, החל התובע עבודתו בשעה 06:00 כהרגלו, כאשר במשמרת זו נדרש התובע לעבוד לבדו; לטענת התובע, העבודה ביום שישי זה היתה עמוסה במיוחד, בייחוד נוכח חלוקת עיתונים למתדלקים במחיר אטרקטיבי, דבר שהגביר את כמות הלקוחות, כאשר מהשעה 06:00 בבוקר ועד לשעה 09:00 בערך, התובע עבד באופן רצוף לבדו תוך שהוא נאלץ להתמודד לדבריו עם צעקות, צפצופים ותלונות הלקוחות על התור הארוך והאיטיות במתן השירות. בשעה 09:00 לערך, לאחר שהתובע הבחין לגרסתו בתור ארוך ביותר של מכוניות, החל להרגיש סחרחורת וחולשה בידיים וברגליים והוא פונה לבית החולים רמב"ם בחיפה לאחר קבלת טיפול רפואי ראשוני בקופת-החולים (סע' 6-8 לתצהיר התובע).

8.                לאחר שמיעת העדויות ביום 24.9.12,  סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

9.                התובע טען בסיכומיו, כי נסיבות עבודתו ביום 23.9.11 כפי שהוכחו בפני בית הדין, בהן נדרש התובע לעבודה קשה ומאומצת בתנאי עומס חריגים, והכל כשהתובע עובד לבדו ללא כל עזרה ביום עמוס במיוחד, בניגוד למה שהיה רגיל אליו עד לתקופה קצרה לפני התאונה - מהווים "אירוע חריג" כהגדרתו בפסיקה, אשר הביא להופעת האירוע המוחי אצל התובע באותו היום. גרסת התובע לעניין תנאי עבודתו החריגים ביום 23.9.11 נתמכה בעדויותיהם של קטרינה ושמואל ואף בעדות המנהל, העד מטעם הנתבע. לעניין הסתירה הלכאורית בין עדות התובע באשר לחריגות תנאי עבודתו ביום 23.9.11 לבין הודעתו לחוקר הנתבע ממנה עלה לכאורה כי התובע היה רגיל לעבוד בתנאי לחץ - טען התובע בסיכומיו, כי בהיותו יליד ותושב השטחים במקור, אינו דובר השפה העברית באופן שוטף ובעדותו מסר כי לא הבין את כל שאלות חוקר הנתבע, אשר הופנו אליו בשפה העברית, וכי סבר כי שאלות החוקר נוגעות לפגיעה עקב אירוע פיזי כלשהו, ולפיכך תשובותיו ניתנו בהתאם. התובע הדגיש, כי בהתאם לפסיקה נדרשת הבאת "ראשית ראיה" בלבד ל"מאמץ המיוחד" שהתובע ביצע בסמוך לפני הופעת האירוע המוחי, כאשר התובע עמד לשיטתו בנטל זה ואף מעבר לכך. 

10.           מנגד, טען הנתבע בסיכומיו, כי דין התביעה להידחות כבר בשלב הזה, משלא השכיל התובע להוכיח טענתו בדבר התרחשות אירוע חריג בעבודתו ביום 23.9.11. בהודעתו לחוקר הנתבע ( נ/2) נשאל התובע מספר פעמים אודות אירועי יום ה- 23.9.11 והתובע לא מסר באף הזדמנות כי ביום זה נדרש למאמץ מיוחד ו/או חריג בעבודתו; מהודעת התובע לחוקר עוד עלה, כי העבודה בימי שישי בשבוע תמיד התאפיינה כעבודה עמוסה וכי התובע לא יכול היה להצביע על אירוע ספציפי חריג באותו היום, אליו ניתן לייחס את הופעת האירוע המוחי. באשר לעדות התובע בכל הנוגע לקשיי ההבנה, הרי שההודעה נגבתה מהתובע על ידי חוקר דובר השפה הערבית, כך שלא ייתכנו קשיים בהבנה או בשפה בשעת גביית ההודעה, עליה חתם התובע ללא כל הסתייגות; לפיכך, דין גרסת התובע, כפי שמצאה ביטויה בתצהירו ובעדותו, ולפיה ביום 23.9.11 נדרש התובע למאמץ יוצא דופן בעבודתו בתחנת הדלק, אף מעבר למאמץ הרגיל לימי שישי הלחוצים - להידחות; גרסת התובע באשר לתור הארוך ביותר של המכוניות הממתינות להיכנס לתחנת הדלק הינה מופרזת ובלתי סבירה הן מבחינת גיאוגרפית והן כפי שעלה מעדות המנהל; אף גרסת התובע כי חלוקת העיתונים ביום 23.9.11 הביאה להגברת עומס העבודה אינה מדויקת, משעלה מהעדויות כי במקום עבודת התובע תמיד בימי שישי היה מבצע חלוקת עיתונים, בהתחלה אף בחינם ולאחר מכן בשקל אחד בלבד. כך גם ייחוס הופעת האירוע המוחי לעבודת התובע לבד ביום 23.9.11 אינה במקומה, משלא הובא לטענה זו כל זכר בהודעת התובע לחוקר הנתבע ומשאף עלה מהעדויות כי התובע היה רגיל לעבוד לבד בימי חול, וגם בימי שישי משבוטל הסדר תגבור התובע בעובד נוסף, תקופה מסוימת עובר להופעת האירוע המוחי. זאת ועוד, גרסת התובע אף אינה נתמכת ברישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען, משכבר בערב הופעת האירוע המוחי, ביום 22.9.11, פנה התובע לרופא והתלונן על חולשה כללית ( נ/3) וגם לאחר האירוע הנטען מיום 23.9.11 לא מסר התובע דבר לרופאיו אודות העומס ו/או המאמץ החריג הנטען על ידו.

דיון והכרעה

11.           בהתאם להלכה הפסוקה, המבחן הנוהג להיותו של אירוע מוחי בגדר "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד", כאשר על המבוטח להביא ראשית ראיה להתרחשות אירוע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בבחינת אירוע חריג לגביו, באופן סובייקטיבי. בפסיקה נקבע, כי אותו אירוע חריג יכול למצוא ביטויו אצל המבוטח או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן (עב"ל 502/09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.10; עב"ל 465/97 זאב און - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.11.01).